כשאבא שלי

כשאבא שלי בא אליי /
בחלום /
הוא לא שואל שאלות /
הוא רק מתבונן בי /
באותו המבט כמתנצל /
על מותו המוקדם /
אז כשהייתי בת עשר וקצת
באותו יום ט"ו בשבט מעונן
אולי הוא מתפלא שבגרתי
כל כך
ואני הופכת שוב קטנה מגעגוע
ונזכרת איך בתל אביב
אכלנו במסעדה הגדולה
שבפינת בן יהודה
נקניקיות בחרדל ועוגת תפוחים
ואחר כך טיילנו ברחוב הולכים
יד ביד, כמו "שני קומארדים", אבא ובת.
אבא לא מדבר
אני רואה עצבות בעיניו
ואולי במקום שאין בו עוד זמן
הוא שכח
ששנותיי מתקרבות לשנותיו.