העצבות הזאת היתה

העצבות הזאת היתה בי /

כמו עור שני העוטף מבפנים, /

העצב היה כמו כתם /

שלא ניתן להסרה /

באמצע השמלה החגיגית, /

באמצע הילדה. /

אחר כך הבדידות /

כדיונת חול נודדת /

הלכה ונערמה, /

את ציפורי הנעורים /

טורף הזמן /

באמצע הפריחה הבוגדנית /

באמצע האישה. /

בסוף עונת הגוף /

נועלת את הפחד המכאיב, /

גולה מהמציאות /

אל הזיות אי שקט מסוכן /

חבוי מאחורי קווי ההגנה /

של דיכאון מרהיב. /