שוב הגעגועים

שוב הגעגועים אליך
שוב התשוקה הזאת להיות איתך
כרגיל, כמו פעם
יום יום ולילה לילה
בשגרה מבורכת של אישה ואיש.
שוב הגעגועים אליך
הם כאן
כמו האוויר החסר לנשימה,
כמו החרחור המתיש
את ריאותיי.
חותכים את נשימתי
כמו סכין גילוח
בחתך מושלם,
לא רואים דם.

המוסיקה של "קיל ביל"
כמו קריש געגוע נתקעת בעורקי הזיכרון,
אהבת לשמוע את הפסקול
אני צחקתי אז,
"Bang bang he shot me down
bang bang I hit the ground,
bang bang that awful sound"
עכשיו אני בוכה
כשאני שומעת את השיר
כבר לא צוחקת
האלימות של טרנטינו הופכת יפה,
תמימה ומשרת מנוחה,
מרגיעה, כביכול, את הגעגועים
שממשיכים לדקור
לפצוע את העור החשוף
את מרקם העצבים השביר
כמו רסיסי ה זכוכית
הננעצים בליבת געגוגעיי
היחפה