דמויות רוקדות במסכות
Comments Off
*
היום, בשעה לא צפויה
איש זר במדים
הותיר בפינת ליבי
כווייה,
קטנה כזאת, זעירה
בתחתית החדר השמאלי
והעלייה, סימן, דקירה.
איש זר במדים
השאיר בתוך עיניי
את פניו
כמו סימן מים
על אישוניי
שהתרחבו לשמור
על דמותו המתרחקת,
מלקקת את שפתיי
המופתעות מנשיקתו.
**
חשבתי עליך
פרוש מכונף מעליי
דואה מעל שדה הציד של מיטתי
כמו נץ חרישי,
חשבתי עליך
מה שמת
בתוך מילותיך
שטוו סביבי
קורי פיתיון להתמסר
לאילחושך העכבישי,
מילים שביקשו
לפשוט מעליי
את חרדתי,
להרים את מחסום הגבול
המפריד
בין גינת גופי
לבין תאוות אספן הפרפרים.
ביקור בית
כשבאתי אלייך
זר ומקסים
כדברייך,
פתחת בפניי
את ביתך
את ליבך
חלון הצצה
לחייך,
עדית לכבודי
את המשכר בחיוכייך
פתיתי געגועים
נטפו מקצות אצבעותייך,
ואני,
רוכל ריגושים
גבר משוטט,
רציתי רק
שתפתחי את
רגלייך.
אז מה היה שם,
באותו ליל שישי?
פגישה אחת
כוס קפה (בלי עוגה)
דיבורי הא ודא,
ביקור בית (טעות מבישה)
גלישה מהמחשב למיטה
זין וכוס, מזמוז
לריכוך, כוסית וודקה בתפוז
ניסיון נפל לחדור
לאיזור הכמוס,
ירידה כפיצוי,
פליטה מהירה,
זכר מצוי
ריח זר,
כמה מילות נימוס
ביציאה.
דייט מיותר
על סף הקאה
ממהרת להתניע
רוח ים בפנים
חצי ירח כתמרור אזהרה,
בכביש הריק
מחסום משטרה,
שוטר מפוהק
מציתה סיגרייה.
אחרי הלילה איתך
אני נוסעת בכביש
המהביל
בבוקר שרב דרומי
ועוברת על פני
השדה בגבים
שבו הסחרור התחיל
במגע מחשמל של ידיך
על חלקת שדיי,
הזיכרון מעביר בי
צמרור אסטרוגני אל מתחת
לחגורת הבטיחות,
אני מרגישה איך
פטמותיי מזדקרות
כשהמכונית פתאום מזדעזעת
מהדי התפוצצות
קאסם
שנפל בשדרות,
אני מהדקת
את ידיי
על ההגה
שלא לסטות
מהנתיב.